משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

ח.ש. אנונימיים

5 בפברואר, 2008 מאת אורית לביא · 5 תגובות

"שמי אורית, אני חוקרת שורשים, ולא חקרתי את שורשי כבר …. שנים" – כך עשויה היתה להשמע ההצגה העצמית שלי, לו הייתי נגמלת מהעיסוק בגנאלוגיה, ומצטרפת ל"ח.ש. אנונימיים" – האירגון שטרם הוקם.

שבתי להרהר בפן הממכר של עיסוקנו כאשר נדרשתי לתרץ (שוב) את העובדה שמיעטתי לכתוב כאן לאחרונה. הסיבה לכך אינה טמונה רק בפרוייקט חדר הבישול שהתמשך מעבר למידה, אלא גם בעובדה שבמעגל המחקר המני-דפרסיבי, הייתי שרוייה בעיצומו של השלב המני, בו כל רגע פנוי, וגם הרבה רגעים בלתי פנויים, הוקדשו למחקר עצמו. וכך, לא נותר פנאי להגג על עניני דיומא גנאלוגיים. (ואחר כך הגיע גם שלב החידלון, אבל זה כבר סיפור אחר).

גל ההתמכרות האחרון היה קשור באופן הדוק למחקר ממוקד מטרה שהתנדבתי לבצע, שעיקרו איתור קרובי המשפחה היחידים של ניצולת שואה, שהקשר עמם אבד עוד לפני המלחמה. התועלת שבהצלחת המחקר היתה כה מוחשית, כך שלא פלא שעשיתי ימים כלילות בסריקת רשימות ארכניות הכוללות שמות, כתובות, תאריכים וקשרי משפחה.

אך בדרך כלל מחקר השורשים הינו נטול יעד דרמטי שכזה, וכל גילוי הוא רק אחד משרשרת אין-סופית של חיפושים ומציאות. לפיכך קשה יותר להבין מדוע אנשים שפויים לכאורה, ולאו דווקא בעלי אופקים מוגבלים, מכלים את זמנם בעיסוק שחלקו היה מרדים גם פקיד דואר כנוע וחסר יומרות. אך כמובן, העדר קו סיום ברור הוא גם זה המאפשר התמכרות למחקר.

addict2.jpg

הקשר בין גנאלוגיה לבין התמכרות כל-כך הדוק, עד כי חיפוש בגוגל מעלה אין-ספור תוצאות עבור אתרים הקושרים בין השניים. המינוח השגור בו אנשים מציגים עצמם באתרי האינטרנט אינו "התחלתי לחקור את שורשי…", אלא: "התחלתי להתמכר למחקר …". ראו למשל את רשימתה של ד"ר לינדה ג'ין שפרד, ביוכימאית ופסיכולוגית יונגיאנית, המכריזה על עצמה כ"ג'נקית" של גנאלוגיה. ד"ר שפרד פורשת לפני הקוראים את התועלת הפסיכולוגית שהיא שואבת מהמחקר, ומקנחת בהכרזה שהיא גאה להיות מכורה לעיסוק זה.

במבט ראשון נראה כי לפחות מהבחינה הבריאותית, ההתמכרות לגנאלוגיה קלה יחסית לחומרים ממכרים אחרים האורבים לנו במשעולי החיים. אך רק לאחרונה הסתבר לי כי זוהי לקות ויראלית, על כל המשתמע מזה. ההארה הפציעה בחופשתנו האחרונה: מסע שורשים (איך לא?!) בעקבות אבותיו של בן זוגי. כאשר הוא האיץ בי לעצור ולסרוק ביסודיות גם בתי קברות אשר ככל הידוע אף לא אחד מקרובינו טמון בהם – הבנתי שאף הוא נדבק במחלה.

ואמנם, שלל האתרים ההומוריסטים המתייחסים להתמכרות לגנאלוגיה, מציגים תמיד את ההתייחסות לבתי קברות כסימפטום מדאיג של המחלה. למשל – איך תדע/י שהתמכרת?

—אם את/ה מעדיפה לשוטט בבתי קברות ולא בקניונים; וגם:
—אם את/ה מעדיפ/ה לקרוא את מיפקדי האוכלוסין ולא ספר טוב;
—כל הדואלים שלך נפתחים בצירוף: Dear cousins
—איתרת כבר את כל ענפיך עד אדם וחווה, ועדיין את/ה ממשיכ/ה במחקר…

ואני יכולה להוסיף:
– אם הקבצים הפתוחים באורח קבע במחשב שלך אינם אלה של העבודה (האמיתית!) שאת צריכה למסור בעוד ימים אחדים – אלא קבצי אקסל המכילים פרטים על כל האנשים בשם "דוד גרינברג" בארה"ב;
– אם שכחת למסור את דו"ח המע"מ הקודם במועד, כי היית עסוקה במישלוח מכתבים לכל האנשים הקרויים א', ג', ומ' גרינברג בארה"ב; ועוד.

הדוגמאות האחרונות לעיל ממחישות שההתמכרות לגנאלוגיה היא בעלת היבטים שליליים, ולא תמיד כדאי להתגאות בה. נדרשתי איפוא להעמיק מעט יותר בהבנת הסכנות הכרוכות בהתמכרות זו.

מסורתית, התמכרות הוגדרה בעיקר בהקשר לחומרים ממכרים. לא קיבלת קריז כשהפסקת את הפעילות הממכרת – אינך מכור. אך כבר ב-1979 הוגדרה לראשונה "התמכרות למחשב", ותפיסה זו קיבלה תנופה ב-1989, כאשר התפרסם ספרה של מרגרט שוטון בנושא (האם היא שייכת לענף שאטאן שלי?). אך נראה שפתיחת רשת האינטרנט לציבור הרחב העמיקה את המודעות להתנהגות ממכרת עוד יותר.

מאחר שחלק נכבד מהעיסוק בגנאלוגיה נעשה מול האינטרנט, ולפחות מול המחשב, עולה השאלה אם הגנאלוגיה היא מקרה פרטי של התמכרות לאינטרנט, או שההתמכרות אליה אינה תלויה במדיום, והיתה קיימת גם בעידן בו עצי משפחה נחקרו בעזרת כלים אחרים (כלומר, דף ועיפרון, זוג עיניים מתוגבר בזכוכית מגדלת, ואמצעי תחבורה לארכיונים, ספריות ובתי קברות).

הבט נוסף של התמכרות לגנאלוגיה הוא נטייתם של חוקרים רבים לסייע לאחרים במחקרם. כפי שנכתב לא פעם, הדבר היחיד שחוקרי שורשים אוהבים יותר מלמצוא את אבותיהם, הוא לעזור לאחרים לעשות זאת. יעל דורון, פסיכולוגית הנותנת שירותי ייעוץ לנוער באמצעות עמותת עלם באינטרנט, טבעה את המונח "התמכרות לאלטרואיזם ברשת". היא מצאה כי אנשים נשאבים לסיוע לאחרים ברשת במינונים הולכים לגדלים, עד כדי אי-יכולת להתרחק מעיסוק זה. אך לדבריה, התנהגות ממכרת זו מועילה לפחות לזולת, אם כי כמובן מוטב לעשותה מבלי לאבד שליטה.

בדומה למתנדבי עלם, גם חוקרי שורשים רבים מתמכרים לסיוע לאחרים, ונראה שהמניעים לכך חורגים הרבה מעבר לעצם הרצון לסייע. האסוציאציה הקרובה ביותר לתופעה העולה בדעתי היא "ידע אישי – חמישים ש"ח", הזכורה לאלה מכם המבוגרים מספיק כדי להזכר במשחקי "מחפשים את המטמון" ברדיו. אך אני עצמי הייתי צעירה מכדי לזכור אם גם אז היו מאזינים שהתמכרו לסייע לשחקן הראשי במשחק. ההתמכרות לפיצוח חידות ותעלומות היא תופעה קיימת, כפי שמעידים מספר חידונאים ברשת (וגם המשחק Riddle Addict). אך נראה שגם נטיה זו מספקת הסבר חלקי לתופעת ההתמכרות למחקר בכלל, ולמחקר-אחרים בפרט.

בעקבות הקריאה על התנהגויות ממכרות אכן התחלתי לשקול ברצינות גמילה ממחקר השורשים. היו אלה הסבריו של ד"ר דוד גרין שהחלו להטריד אותי. ד"ר גרין מתאר את ההשפעות השליליות של ההתמכרות לרשת – והן נראות תקפות גם לענייננו. בכנס שיזם מכון נטויז'ן לחקר האינטרנט בנושא, פירט ד"ר גרין השפעות אלה, וביניהן:

  • פגיעה במיומנויות חברתיות – הסתגרות והתבודדות
  • אשליית שייכות
  • שיבוש מערכות יחסים משמעותיות
  • יצירת קשרים חדשים רק סביב האינטרנט
  • בריחה מהמציאות; ועוד.

הרבה אחרי שנות הנעורים העליזות, חלף שבוע ימים בלבד מאז שנטלתי את הסיגריה הראשונה שלי ועד שהפכתי למכורה כבדה. מאז אני מודעת היטב למדרון החלקלק אשר על גביו קל לגלוש להתמכרות מלאה, ומשתדלת לא להתקרב למדרון כלל. וכך, אם בתחילת הכתיבה של רשימה זו התייחסתי לנושא ההתמכרות בעיקר בהומור, עתה אני תוהה באמת האם הגיע הזמן לחדול מהעיסוק הגנאלוגי, ולהפנות את המאמצים לטובת החיים.

רוצים לקרוא רשימות דומות נוספות? הירשמו לקבלת עדכונים במייל.

Share

5 תגובות↓

  • 1 רחל // 6 פבר', 2008 בשעה 10:31

    מעניין ומעורר מחשבה, תודה.

  • 2 יעל // 6 פבר', 2008 בשעה 19:49

    השוואה מענינת.
    מקובל לטעון שרוב ההתמכרויות הן למעשה " ריפוי עצמי " שבא לפצות על חסך או ריק , דיכאון או מתח. אבל בניגוד ל" שביל הבריחה " שמספקים סמים ואלכוהול, ההתמכרות שלך דוקא מחברת אותך ומחזירה למקורות המשפחתיים.
    בדומה למהמרים כפיתיים , יש כאן אולי שילוב מפתה בין האדרנלין שלפני פיענוח " חידות ההגיון " ואת הקטארזיס שנלווה להצלחה .

    בעיני זה נהדר, כי בניגוד להתמכרות שלי, גנאולוגיה לא משמינה.

  • 3 ארנון // 7 פבר', 2008 בשעה 19:44

    אורית, הפוסט הנפלא שלך הזכיר לי (כמובן) את הנסיעה ההיא, מן הצפון אל השרון, במהלכה ניסית לפענח את הסיבה ה"אמיתית" לעיסוקי בתחום. סביר להניח שלכל אחד מאתנו יש איזושהי סיבה תת-הכרתית (ולעתים, הכרתית לגמרי) בגינה אנחנו נשאבים למחקר המשפחתי. אני רק מנחש שבמקרים רבים אכן מדובר באיזשהו חסך שהמחקר בא להשלים, ומכאן – קצרה הדרך להתמכרות.

    ד"ר דוד גרין שב והרצה בכנס נוסף שדן בנושא המתכרות לרשת (ביוזמת אותו המכון, שלמען הגילוי הנאות אומר שאני קשור אליו) ואשר התקיים לפני כחודשיים. הנה הקלטת הרצאתו. נדמה לי שאחד המאפיינים ה"בעייתיים" במיוחד של תחביבנו, ואת ציינת זאת בדברייך, הוא השילוב הבלתי-ניתן-להפרדה בין העיסוק במחקר הגנאלוגי לבין השימוש באינטרנט. שני אלו כרוכים זה בזה, וקשה לבודד את ההתמכרות לאחד לעומת ההתמכרות לאחר. גם האלטרואיזם, המאפיין את קהילתנו, מאפיין קהילות רבות ברשת, והנה אנחנו שוב מאמצים לעצמנו תכונות של קהילה ווירטואלית ולאו דווקא של קהילה גנאלוגית.

    נדמה לי שגם אם מתמקדים בהתמכרות למחקר הגנאלוגי (בלי קשר לאינטרנט ובלי קשר לאלטרואיזם), נוכל (אולי) להסכים על שתי נקודות עיקריות:
    1. מדובר בבעיה
    2. יחסית לבעיות אחרות, מדובר באחת טובה…

  • 4 נעמי // 10 פבר', 2008 בשעה 5:01

    רק תיקון קטנטן,
    עד כמה שידוע לי, יעל דורון ממש לא המציאה את "התמכרות לאלטרואיזם לרשת". הנושא נידון זה מכבר (שנים אחדות לפני שיעל דורון עסקה בו), במספר מקומות בחו"ל, ארה"ב וסין.
    ניתן להגיע אל המקורות בקלות דרך גוגל.

    בברכה

  • 5 תרבות השיח הגנאלוגי | משפחתובלוגיה // 28 אפר', 2011 בשעה 23:58

    [...] (מעניין שהעיסוק המבוּדד-ברובו אשר בחרנו לנו הזכיר בזמנו גם לאורית את אותן קבוצות [...]

השארת תגובה

*